מאמרים קצרים לפרשת השבוע מאת הרב ליאור אנגלמן – מיזם משותף של ישיבת הגולן ובית המדרש הקהילתי כפר סבא.

ראשי פרקים:

בס"ד לע"נ אוריה שלומית בת סימה                                                                     

 

בגמרא במסכת שבת (פח, א) נאמר כך:

דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא: בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי, לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי (ברוך ה' שנתן תורה משולשת, לעם משולש, על ידי שלישי, ביום משולש, בחודש השלישי).

"ההוא גלילאה", אותו תלמיד שיושב בבית המדרש לפני רב חסדא, אומר בפניו דברי שבח לה' על כך שהמספר שלוש חורז את כל מה שקשור לאירוע מתן תורה. (א) התורה ניתנה לעם שמורכב משלוש קבוצות: כהנים, לווים, ישראלים, (ב) משה רבינו, שעל ידו ניתנה תורה, הוא שלישי לבטן אימו לאחר אהרון ומרים, (ג) התורה ניתנה ביום השלישי לימי ההגבלה. (ד) בחודש סיוון שהוא החודש השלישי.

מה פשר הדברים? מה מיוחד במספר שלש שעל כך ראוי לשבח כל כך את הקב"ה?

תורתנו הקדושה, כיוון שנתנה לנו מבורא עולם, מקור האחדות, היא עצמה כוללת בתוכה את כל הרעיונות והאידיאלים הקיימים. העולם מלא בערכים שונים, אידאות רבות, וכל אחד בוחר לו את הערך  או הערכים אותם הוא רואה כחשובים ביותר ובהם הוא מנופף. אולם תורת ישראל, איננה מדגישה ערך אחד על חשבון האחר, אלא היא נותנת מקום לכולם באיזון הנכון, כל הערכים נמצאים בתוכה ומשולבים בהרמוניה מושלמת. המספר שלוש הוא הביטוי לאיזון בין ערכים שונים.

כך למשל אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן היא "שני כתובים המכחישים זה את זה – עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם" (ספרא, ברייתא דר' ישמעאל). כתוב אחד אומר כך והשני אומר אחרת, יש סתירה ביניהם, מה עושים? יבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, הוא יגדיר לנו מהו האיזון הנכון בין שני הערכים שנראים סותרים זה לזה.

תפארת

התורה ניתנה לעם שמחולק לשלש קבוצות כדי ליצור איזונים בין החלקים השונים של העם. אם כולנו היינו כהנים, היתה נטייה יתר על המידה לחיי רוח וקודש ללא חיבור לעולם המעשה. כך גם אם היו כולם ישראלים, היה נוצר ניתוק מחיי הרוח, ושקיעה בחיי המעשה. לכן ישנה חלוקה דווקא לשלושה כוחות שמרכיבים את עם ישראל, זהו המספר המדויק שמצד אחד מחלק את הכוחות בין מספר מוקדים ומצד שני לא מפזר יותר מידי ומאפשר לכולם לחיות יחד בהרמוניה.

התכונה המיוחדת הזו של המספר שלש, בשפה הפנימית, נקראת מידת 'תפארת'. מהי תפארת ומה בינה לבין סתם יופי? היופי עומד בפני עצמו, וכיוון שכך הוא יכול גם להיתלות בדבר מה שאיננו יפה, ואפילו מכוער במידת מה. כך אומר שלמה המלך: "נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם" (משלי יא, כב), הגוף החיצוני של אותה אישה הוא יפה, אבל היופי הזה מנותק מהעולם הפנימי שלה שהוא ריק וסר טעם. מידת "תפארת" לעומת זאת, מבטאת יופי שלם, הרמוניה של דברים שונים שכולם מחוברים בהתאמה מלאה.

סוד האיזונים

מידת התפארת היא מידתו של יעקב אבינו. אברהם הוא מידת החסד, התפשטות ונתינה אינסופית ללא גבולות, אחריו בא יצחק שנמצא בקצה השני, מידת הדין – גבולות וצמצום. השלישי הוא יעקב, התפארת, עליו נאמר "איש תם יושב אוהלים". הוא הראשון עליו נאמר בכתוב שישב ולמד תורה. "יושב אוהלים" – יושב גם באוהל אברהם וגם באוהל יצחק, זו מידת תפארת, יעקב לומד מכולם וכולל בתוכו את כל הכוחות.

לכל אחד מהחודשים בלוח העברי יש ספירה ששייכת לו, חודש סיוון בו ניתנה התורה הוא כמובן החודש של ספירת "תפארת". בכלל, חגי ישראל נחגגים דווקא בחודשים שמצויים בעונות מעבר, כאשר העולם שרוי באיזון ולא במזג אוויר קיצוני, לא קר מידי ולא חם מידי. חודש ניסן, בו יצאנו לחירות, וחודש סיוון בו קיבלנו את התורה, שניהם פותחים וסוגרים את עונת האביב. כך גם חג סוכות, אותו אנו מציינים בסתיו. החודשים בהם היתה פורענות לעם ישראל, הם דווקא כאלו שיש  בהם מזג אוויר קיצוני: עשרה בטבת בחורף, תשעה באב בעיצומו של הקיץ. כאשר אין הרמוניה בין הכוחות, ואחד גובר על חברו, אז באה הפורענות על העם שלנו, שכל כולו מידת התפארת, עם משולש שקיבל תורה משולשת.

אנחנו מחוברים לחודשים המאוזנים. ניסן הוא באביב, עם ישראל יוצא לחירות ומקבל תורה באביב, בתקופה שהיא מאוזנת בין קור לחום. גם חג סוכות הוא בסתיו, בעונה שהיא מאוזנת. הפורענות מגיעה בחודשי הקצה, תשעה באב, חנוכה, אלו תקופות שלעם ישראל קשה יותר.

 

הדברים מוקדשים לע"נ אמי הצדיקה, צפורה אנגלמן בת אשר זליג וביילה צירל, שנפטרה בראש חודש סיון לפני שלוש שנים, ותפארת הכוחות המאוזנים היתה ניכרת בכל רגע מחייה.

חג שמח!

 

תגיות:
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

דילוג לתוכן