אחת ממצוות הפורים היא קריאת המגילה, וכפי שמבאר רש"י (מגילה ד, א ד"ה יזמרך): "קריאת מגילה שבח הוא, שמפרסמין את הנס, והכל מקלסין להקדוש ברוך הוא". במסכת מגילה (שם) מובאת מימרא בשם רבי יהשוע בן לוי: "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר – "אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי" (תהילים כב, ג). כלומר, את המגילה יש לקרוא בלילה וביום. תלמידיו של רבי יהושע טעו בביאור דבריו, וסברו כי יש לקרוא את המגילה בלילה, וביום ללמוד ולשנות משניות של מסכת מגילה. אולם הועמדו על טעותם.
לאחר מכן מובאת מימרא זהה בשם רבי חלבו: "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר – לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ" (תהילים ל, יג). ומבאר רש"י: "יזמרך כבוד – ביום, ולא ידום בלילה".[1]
קריאת היום העיקרית
מה היחס בין שתי הקריאות? מעיון בדברי חז"ל במסכת עולה בצורה כמעט מפורשת, כי קריאת המגילה ביום היא העיקרית. זאת ניתן לראות מדברי המשנה (מגילה כ, א): "אין קורין את המגילה… עד שתנץ החמה… שעשו משעלה עמוד השחר – כשר". וכן במשנה נוספת (שם כ, ב): "כל היום כשר לקריאת המגילה". לא מצינו כל אזכור בדברי התנאים לחיוב קריאת המגילה בלילה, אלא ביום בלבד.[2]
כמו כן, אף מן הפסוק אשר הביא רבי יהושוע בן לוי, נראה כי קריאת המגילה ביום היא העיקרית: "אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה" – בראשית האדם קורא ביום, "וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי", וקריאת הלילה היא טפלה לקריאה הראשונית.[3] וכן הבין רש"י בביאור הפסוק שהביא רבי חלבו, כי ההופעה הראשונה המוזכרת בפסוק היא קריאת היום.[4] [5]
זאת נראה גם כן מדבריהם במקום אחר (שם כ, א):
דאמר קרא: "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים" (ט, כח), ביום – אין, בלילה – לא. לימא תיהוי תיובתא דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום! כי קתני אדיום.
מדברי הגמרא משמע כי התקנה המקורית הייתה על קריאת היום, ובה עוסקים פסוקי המגילה. וכן מובא בהגהות מימוניות: "שעיקר המצוה ביום, דילפינן מ'והימים האלה'" (הגהות מיימוניות הלכות מגילה וחנוכה פ"א ה"ג).
טעם נוסף לעיקריות קריאת היום מצינו בדברי תוס' (ד, א ד"ה חייב): "דעיקר פרסומי ניסא הוי בקריאה דיממא". בדבריהם מצויה סברה פשוטה – ביום, הנס ניכר בצורה משמעותית יותר, וישנה התכנסות של אנשים וניתן לחזות בפרסום. הרא"ש (שם) הולך בדרכו של תוס', ומפתח את דבריו: "עיקר פרסומי ניסא הוא ביום, בזמן משתה ושמחה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות". החיבור אל מצוות הפורים, הוא הקובע את התפרסמות הנס, ועקב כך שמצוות הפורים ביום, הרי שגם הקריאה העיקרית נעשית ביום.[6]
לאור זאת קובעים תוס': "דאף על גב דמברך זמן [שהחיינו] בלילה חוזר ומברך אותו ביום". הריטב"א (שם) סובר כי כיוון שעיקר פרסום הנס הוא ביום, והקריאה בו היא העיקרית, אין חובה ועניין לתור אחר עשרה בלילה. וניתן לקרוא כל אחד לעצמו באופן עצמאי. הר"ן (על הרי"ף מגילה ב, ב מדפיו) מגדיל לעשות, ומבאר כי בני הכפרים לא קראו כלל מגילה בלילה.[7]
הנודע ביהודה (קמא, או"ח מא) צועד בדרך זו, וסובר כי: "דקריאת הלילה לאו מצות עשה דדברי הקבלה, רק קריאת היום דבמגילה ימים נזכרים ונעשים כתיב ולא לילות". במצוות ישנן שלוש רמות: א. דיני דאורייתא. ב. מצוות עשה מדברי קבלה (נבואה). ג. דיני דרבנן. הנודע ביהודה מחדש, כי קריאת היום היא מצוות עשה מדברי קבלה, ומעלתה גבוהה מקריאת הלילה, שהיא תקנת דרבנן סטנדרטית.[8] נראה לפי דבריו שבקביעת תקנת קריאת המגילה התרחשו שני שלבים: א. בראשית תוקנה קריאת המגילה ביום, וזאת מדברי קבלה. ב. לאחר מכן תוקנה קריאת הלילה, שהיא תקנת חכמים מאוחרת.
לאור דברים אלו מתחדד עוד יותר דין תוס', כי יש לברך שהחיינו על פעם נוספת על קריאת המגילה בבוקר. משום שהברכה הראשונה חלה על דין דרבנן, ואינה יכולה להוציא ידי חובה דין חמור יותר – מצוות עשה דקבלה. על כן נדרש לברך פעם נוספת.[9]
ולשנותה ביום
לאור כל זאת, קשה לשונו של רבי יהושוע לעיל: "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום". מדבריו משמע כי הקריאה בלילה היא העיקרית, ואותה יש חיוב לקרוא. ואילו קריאת היום היא הקריאה המשנית, בתורה חזרה ושניות. וכך נראה שהבינו תלמידיו, שהרי הסיקו (בהוא אמינא) כי כלל אין צורך לקרוא את המגילה ביום, וניתן להסתפק בקריאת הלילה העיקרית.
אכן מצינו שיטה בראשונים הסוברת כן. מובא ברוקח (שסג) [בהקשר של דיני ברכות]: "מקרא מגילה עיקר בלילה על מקרא מגילה, אעפ"י שחייב לאומרה ביום". דבריו תואמים את לשון הגמרא: "חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום" – "מקרא מגילה עיקר בלילה… אעפ"י שחייב לאומרה ביום".[10]
אולם לפי כל אשר נאמר לעיל, קשה מאוד לבאר כי קריאת הלילה היא העיקרית,[11] ויש לבאר את דברי הגמרא. הרב פרנקו הציע, כי המימרא מייצגת את המציאות ההלכתית: ישנה חובה לקרוא את המגילה בלילה, וממילא הקריאה ביום היא חזרה על הקריאה הראשונה. אך אין בדברים אלו להעיד על חשיבות יתירה לקריאת הלילה.
השפת אמת (שם) מציע פשט נוסף: "דלעולם צריך ב' קריאות… ואפשר דהא דאמר ולשנותה, משום דעיקר מצותה ביום היא, והקריאה בלילה היא רק שיהיה ביום קריאה שני'". כלומר, מעיקר הדין נדרשות שתי קריאות, אם כן, הקריאה הראשונה (בלילה) היא בסך הכל הכנה אל הקריאה השנייה – החותמת את מצוות קריאת מגילה.[12]
שיטת הרמב"ם
הרמב"ם (מגילה פ"א ה"ג) פוסק כנגד הנאמר לעיל: "וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו". וכן פוסק מרן השו"ע (או"ח תרצב, א). כמו כן כותב הרמב"ם: "קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים" (שם, ה"א), ולא חילק כלל בין קריאת היום לקריאת הלילה. נראה שסובר, כי קריאת מגילת הלילה היא תקנה קדומה ברמת מצוות עשה דקבלה, בדומה לקריאת המגילה בבוקר.
אין מסתבר שהרמב"ם חולק על אשר נאמר לעיל, ונראה כי מודה שקריאת המגילה של הבוקר היא החשובה מבין שתי הקריאות.[13] אלא שבעת קביעת התקנה נתקנו שתי קריאות – קריאה בלילה, שהיא משנית אל קריאת הבוקר. אלא שאם כן, מדוע אינו מברך פעם נוספת ברכת שהחיינו? על זאת משיב הגר"א בביאורו על השו"ע (שם, ד"ה וביום): "אף על גב דעיקר זמנה ביום כמו שנאמר, מ"מ כיון שבירך בלילה יצא, דלא גרע מאם בירך אסוכה ולולב בשעת עשייה".[14]
לשיטה זו ישנו קושי – מדוע קריאת הלילה אינה הוזכרה בדברי חז"ל? הרב בצלאל ז'ולטי ביאר זאת.[15] הגמרא במגילה (יד, א) דנה מדוע לא נאמר הלל בפורים, ואחת מהתשובות היא: "קרייתא זו הלילא". תשובה זו נפסקה בהלכה ברמב"ם: "ולא תקנו הלל בפורים, שקריאת המגילה היא ההלל" (פ"ג ה"ו).
נראה לומר, כי לדעת הרמב"ם ישנם שני עניינים בקריאת המגילה: א. הפצת וסיפור נס הפורים. ב. אמירת הלל והודאה לקב"ה. אך הקביעה העיקרית היא משום הלל. הלל לא נאמר בלילה,[16] וממילא קריאת המגילה ביום היא הייצוג להלל. לאור זאת מובן מדוע חז"ל לא הזכירו את קריאת הלילה בדבריהם. אומנם בעת תקנת קריאת המגילה תוקנו שתי הקריאות, אך קריאת היום היא עיקר הלימוד בו עסקו חז"ל – משום ש'קריאתה היא הללא'.[17]
על פי שיעוריו של הרב מוטי פרנקו.
[1] מה הוסיף רבי חלבו על דבריו של רבי יהושע? נראה שרבי חלבו הציג צורת קריאה שונה של המגילה מזו שהציג רבי יהושע, אשר הביא פסוק העוסק בתפילה וזעקה. פסוקו של רבי חלבו עוסק בזמר ושירה, וזאת צורת התבוננות שונה על המגילה.
(הדברים מתקשרים למחלוקת האמוראים (מגילה יד, א) מדוע אין הלל בחג הפורים. שם מובאות שלוש תשובות, אחת מהן היא: "קרייתא זו הלילא". תשובה זו תואמת את גישת רבי חלבו – "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם". תשובה נוספת היא: "אכתי עבדי אחשורוש אנן", זאת תואם את גישת רבי יהושוע: "אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה", תפילה מתוך עבדות וצרה.
[2] המשנה שם ממשיכה וכותבת: "דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה", ומביאה מספר דוגמאות לדינים מעין אלו. על זאת שואלת הגמרא: "דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה, לאתויי מאי?" – מה ריבה הכלל? ומשיבה: "לאתויי אכילת פסחים". מדוע לא השיבה הגמרא: 'לאתויי קריאת מגילה'? משמע שקריאת הלילה אינה הנושא בו דנה המשנה.
[3] אפשר שפסוק זה אינו מהווה ראיה גמורה לדברינו. שהרי סדר הפסוק הוא כרונולוגי, ראשית אדם קורא בבוקר וממשיך בערב. לאור זאת קריאת הערב משנית לקריאת הבוקר. אולם אם הסדר היה להפך (כפי שנעשה בפורים) אפשר שקריאת הלילה היא העיקרית.
[4] דברי רש"י אינם חידוש, כי אם פשוטו של מקרא. זמר בדרך כלל נעשה ביום, והחידוש הוא התמשכותו אל הלילה.
[5] טעם זה הובא בתוס' (ד, א ד"ה חייב): "וקרא נמי משמע כן, דכתיב 'ולילה ולא דומיה לי', כלומר, אף על גב שקורא ביום חייב לקרות בלילה, והעיקר הוי ביממא כיון שהזכירו הכתוב תחילה".
[6] שתי הוכחות נוספות מביא הרא"ש שם בדבריו, ע"ש.
[7] יש לשאול, אם קריאת היום היא העיקרית והחשובה, מדוע תיקנו קריאה בלילה מלכתחילה? זאת ביארו האמוראים לעיל – יש עניין בהמשכיות בקריאת המגילה. כמו כן, עקב כך שמהות המגילה היא פרסום הנס, ברצוננו למקסם זאת, ולכן הורו לקרוא אף בערב, להרבות בפרסום סיפור המגילה.
[8] בטורי אבן מובאות מספר נ"מ לחלוקה הנ"ל.
[9] אף אם לא נחדש כדברי הנודע ביהודה, אפשר להבין את דברי תוס'. והטיב לכתוב זאת ערוך השולחן (או"ח תרצב, ב): "דעיקר הנס היה ביום, ולכן לא קבעו מצות פורים שילוח מנות ומשתה רק ביום", וברכת שהחיינו מיוחדת ישנה במגילה על היום. וממשיך בדבריו: "ועוד, דהא מהראוי היה לברך שהחיינו על מצות פורים דשמחה ומשתה ומשלוח מנות, אלא דלקבוע ברכה עליהם לא ראו חכמים, מפני שכל הימים טובים הם ימי משתה ושמחה, מיהו עכ"פ ראוי לברך שהחיינו על המגילה ולכוין לצאת גם על משלוח מנות וסעודת פורים".
[10] הרב פרנקו הציע לבאר שלשון הרוקח: "עיקר בלילה" אינה מעידה על חשיבות, אלא על ראשוניות. קריאת הלילה הראשונית היא עיקרית משום קדימותה, אך אין זו עדות על חשיבות יתירה בעצם. לענ"ד דברים אלו אינם מתיישבים יפה בלשון הרוקח.
[11] אכן צ"ע על שיטת הרוקח. את הראייה הסברתית – עיקר פרסום הנס נעשה ביום – ניתן לערער, והרוקח יסבור כי עיקר הפרסום הוא בקריאה הראשונית, בלילה. וכן אזכורי הכתוב בדף ד, א ניתן לבאר כפי שכתבנו לעיל בהערה 3. אולם לגבי הראיות האחרות קשה מאוד לבאר בצורה שונה. וצ"ע.
[12] יש לדון על עצם החידוש של השפת אמת, אך אכמ"ל. יש להעיר כי ביאורו מתאפשר רק לסוברים את חידושו בעניין קריאת המגילה הכפולה.
[13] היה ניתן לומר שהרמב"ם חולק על עצם העיקרון, וסבר כדעת הרוקח. אך עדיפה האפשרות להימנע מכך.
[14] בדרך זו מבאר גם כן המגיד משנה (שם): "שכיוון שבירך בלילה שהחיינו אינו חוזר ומברך ביום, והרי זה כסוכה שכיוון שבירך שהחיינו בלילה אינו מברך ביום". לשון הגר"א וודאית יותר, על כן בחרנו להשתמש בה.
[15] נאמר בשיעור בעל-פה ללא מקור.
[16] למעט בחג הפסח, ואכמ"ל.
[17] החשבון של הרב ז'ולזטי יכול להיאמר רק לסובר כי קריאת המגילה תוקנה כנגד ההלל. אולם בגמרא שם ישנן עוד שתי תשובות, החולקות על הקביעה הנ"ל. שתי התשובות מייצגות קו מחשבה שונה, כי נס הפורים אינו שלם – הן בחוץ לארץ, הן 'אכתי עבדי אחשוורש אנן'. לשיטות הנ"ל יש לבאר בדרך שונה. אולם ביאורו אכן מסתבר לשיטת הרמב"ם, הפוסק שקריאת המגילה היא כנגד הלל.
