אדם צריך ללמוד תורה ממקום שלבו חפץ, ויחד עם הצבת מטרות בלימוד יש לזכור שהעיקר הוא הגעגועים אל התורה והתשוקה ללמוד אותה. הרב אהרן איזנטל מלמד מתורתו של הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, שז' בכסלו הוא יום פטירתו, ואשר כתב ש"יש להרגיש כי הגעגועים עצמם שווים יותר מהשגת הגעגוע".

עולמות הרגש זוכים, לא פעם, ליחס מזלזל בעולמם של לומדי התורה. האם ניתן להגיע לקרבת א-להים בלעדיהם? או שמדובר בחלק מובנה בעבודת ה' ולימוד התורה?