» דבר תורה לפרשת בלק
logo
דבר תורה לפרשת בלק
"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" // הרב מוטי פרנקו
בפעם השלישית בה ניסה בלעם לקלל את ישראל ונמצא מברך נאמר: "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח א-לקים" (במדבר כ"ד, ב). מפסוק זה עולה כי ראייתו את ישראל הביאתו למצב בו רוח א-לקים שרתה עליו, ומתוך כך החל לברכם.
מה ראה בלעם שהביאו לידי כך?
מבאר רש"י, כי 'ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חבירו ועלה בליבו שלא יקללם'. והדבר זוקק ביאור, וכי בלעם הרשע, שטוף הזימה, התרשם כל כך מצניעותם של ישראל עד שחזר בו ממחשבתו?
נראה לבאר כי כוחו של בלעם היה בראייתו, בלעם היה בעל 'עין רעה'. יכולתו היתה לראות את הפגום במציאות, לתת לו מקום ולהעצימו ובכך לעורר עליו את מידת הדין ואת הקללה. אולם, כאשר ראה כי 'ישראל שוכן לשבטיו', אין פתחיהם מכוונים זה כלפי זה, עמ"י נזהר בשמירת העיניים, כל אחד שומר על מקומו ולא נכנס למקום חבירו – הבין שהם מוגנים מפני העין הרעה. מי שנזהר מעין רעה, לא יכול להיפגע ממנה.
את מעלתם של ישראל המובאת בדברי רש"י ביארו הפרשנים בצורות שונות:
ההבנה הפשוטה היא כי שרתה בהם מידת הצניעות, שמהווה בסיס להשראת השכינה כדבריו בברכתו: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".
פירוש אחר מובא בדברי ה'פנים יפות' (לר' פנחס הלוי הורביץ, בעל ה'הפלאה'), ואלו דבריו: 'עניינו כי קללת אדם הראשון היה ע"י הקנאה והתאוה והכבוד כמ"ש: הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ומה שלא כוונו פתחיהן זה כנגד זה הוא להסיר מהם הקנאה איש מרעהו ושלא יתאוה בשל רעהו ושלא יתגאה איש על רעהו'.
כלומר: כל אחד התמקד בעניינו ובעבודתו, מבלי להתבונן בחבירו ומבלי להתקנא ולבקש מה שלא שייך לו. רעיון זה מורחב בדברי ר' נתן שלומד מכאן הדרכה עמוקה בעבודת ה' (ליקוטי הלכות נזקי שכנים ה): “ועל כן אסור לעשות חלון נגד חלון, כי החלון שהוא בחינת האמת של כל אחד מישראל הוא משונה הרבה מהחלון והאמת של חברו, כי כל אחד מישראל כפי שורשו משבטו, שמשם נוסח וסדר תפילתו וכפי מעשיו כן האמת שלו. ומזה נמשכים רבויי השינויים שבין אחד לחברו, אפילו הכשרים והישרים, כי זה מתפלל בארוכה וזה במהירות, זה בקול רם וזה בקול נמוך… ועל כן אסור לאדם להסתכל בחברו לרעה אף על פי שנדמה לו לפי האמת שלו שחברו אינו מתנהג באמת ואינו מתפלל באמת, כי מי יודע האמת של חברו…”.
ההבנה הזו שלכל אחד יש את תפקידו וייעודו שלו, מסירה לגמרי את הקנאה והתחרות, ומולידה עין טובה של זה על זה, ואדרבה, ההבנה שכולנו יחד משלימים זה את זה, וההצלחה של כל אחד לא רק שאיננה מאיימת על האחר, אלא להיפך בונה ומעצימה אותו – היא זו שבונה חברה בריאה שעובדת ה' בשמחה ובטוב לבב.
"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"!
דילוג לתוכן