» ראיון עם מו"ר הרב שוגרמן
ראיון עם מו"ר הרב שוגרמן

"בבירור איננו הר המור, אנחנו מרכז הרב. הרב שפירא תמיד ראה בישיבת הגולן כסגנון ממשיך של מרכז. מה שמייחד את ישיבת הגולן זה שהקו מאד ברור".

 

ראיון עם מו"ר הרב שוגרמן

איתן נשר (שיעור ב)

 

 

 

 

 

כאשר התבקשתי לראיין את הרב שוגרמן לטובת הדפק"ש – עלון הישיבה, נעתרתי בשמחה. ואז שנייה אחרי קלטתי שבעצם, אני כלל לא מכיר את הרב. הרב אמנון שוגרמן, שבפי כל הוא שם נרדף לישיבת הגולן (בה אני לומד כבר שנה פלוס, כן) – ותכלס אני לא באמת יודע עליו משהו.

כמובן שהאשמה העיקרית מוטלת על הקוביד הנאלח שפקד אותנו וכבר הפך לשגרה, ואילץ את הרב לעבור לירושלים בעל כורחו. אז חוץ מכמה מילות ברכה בזום של פתיחת שנה שעברה, שיעור פרונטלי בודד ביום ירושלים, ולראשונה שיעור נוסף בביתו של הרב בירושלים לתלמידי הישיבה, אנו – שיעור ב ומטה, כלל לא פגשנו ברב כמעט בכלל.

אז לשיחת הזום שנקבעה לראיון באתי בהתרגשות וציפייה, להכיר סופסוף את מי שעומד מאחורי המפעל הנהדר הזה בו אני ואנו תלמידי הישיבה חיים ובונים את חיינו להמשך הדרך.

זה התחיל בשיחת טלפון קצרה, בה קבענו שנעבור לזום, והמשיך להודעות בוואטסאפ לאחר שהרב לא הצליח להתחבר לזום ("אם הייתי מקבל ציון על התחום הזה הוא בוודאי היה נכשל"), המשיך בניסיון לשיחת וידאו בוואטסאפ שגם העלתה חרס ולבסוף בהודעה בזום כי 'הרב אמנון שוגרמן ממתין להכנס לשיחה'.

לפני הכל היה חשוב לרב לדרוש בשלומי ולדעת מי אני; איפה אני גר, מי המשפחה שלי, היכן למדתי, איך הולך ומה המרגש. למשמע העובדה שאני גר ברחובות (ולא פתח תקווה, למרבה הפלא) הרב סיפר כי למעשה רחובות היא מולדתו השנייה, סבתו בערך הקימה את העיר ושמה גם מתנוסס על שם לא מעט רחובות ובתי ספר אצלנו (מוזמנים לבקר).

אז אחרי סמול-טוק די ארוך, שבו הרב שבר את הקרח מהשנייה הראשונה ונוכחתי לגלות כי הוא חם, לבבי ומסביר פנים אפילו יותר משתיארתי לעצמי, המשכנו לשיחה ארוכה לא פחות (שעה ו23 דקות, אם אדייק) שכללה לא מעט היסטוריה, תובנות, רגשות ומחשבות שאני סבור שיוכלו לחדש אפילו למקורבים לרב.
מקווה שתהנו ובזכות הריאיון תרגישו שאתם מכירים את הרב קצת יותר, מה שאני יכול להעיד על עצמי בפה מלא.

ראשית, מה שלומך הרב, איך אתה מרגיש?
"ברוך ה'. יכול להיות יותר טוב, אך באופן כללי אני מרגיש טוב. אתה יודע, כשישב הרב זווין על כסא גלגלים ושאלו אותו איך הוא מרגיש, הוא אמר שמכף רגל ועד ראש אין בו מתום. כלומר, כל הגוף שלו דואב אבל הראש – בסדר. אז גם אני יכול לומר לך שברוך ה' הראש עובד ואני ממשיך לשבת וללמוד יום יום".

איך באמת נראה סדר היום של הרב?
הרב מרים את המצלמה ומסובב אותה, ולעיניי נראות ספריות ענק עמוסות בספרים, משתרכות מקיר לקיר שמקיפות את כל הסלון בו הרב יושב. "זה עונה לך על השאלה? וזה עוד מעט ביחס למה שהיה לי בגולן".

אכן הבנתי שהרב השאיר המון ריהוט חפצים וספרים פה בחספין.
"או, אתה לא מתאר לעצמך כמה. אכן יש ספרים שלפעמים חסרים לי".

אז ככה הרב לומד כל היום, מבוקר עד ערב ללא הפסקה?
"ב"ה, כך זכיתי. חוץ מסידורים פה ושם שאני עושה, רוב יומי הוא לימוד, וכמובן לא חסר ממנו ויש תמיד מה ללמוד. יש ביטוי מאד מפורסם של ר' יצחק קנפנטון מספרד, שאמר שחוכמתו של אדם מגעת עד כמה שספריו מגיעים. – כמה שיש לך יותר ספרים כך החוכמה מגיעה, זה כמובן לא אומר שאתה יודע הכל, אבל האופציה ללמוד אפשרית.
ש"ס, ראשונים, אחרונים, פילוסופיה, וכמובן כתבי הרב קוק, מהר"ל… חמשת עמודי המחשבה – הכוזרי, מורה נבוכים, אמונות ודעות, חובות הלבבות וספר העיקרים.
חוץ מזה שאני גם מעיין בספרי מחקר, פילוסופיה, ערבית ועוד כמה דברים. אוהב לשמוע מוזיקה. אבל באמת היממה לא מספיקה".

ראש ישיבת הגולן

הרב אמנון אהרן שוגרמן, נולד בשנת תש"ו להורים יחיאל ורחל שוגרמן. גדל והתחנך ברעננה, ובתשכ"א למד במדרשית נעם. בתשכ"ה למד בישיבת ההסדר הראשונה "כרם ביבנה" ושירת במסגרת ההסדר בחטיבת הנח"ל. בתשכ"ח, לאחר מלחמת ששת הימים השתתף בהקמת ישיבת "הכותל". לאחר מכן למד 10 שנים בישיבת "מרכז הרב" בירושלים אצל רבותיו הרב צבי-יהודה הכהן קוק זצ"ל והרב אברהם שפירא ובמקביל ב"מכון אריאל", ואחרי כן למד שנתיים בכולל האידרא של הרב גורן זצ"ל. בשנת תשל"ז פנה אליו הרב אריה בינה, לבוא לשמש כראש ישיבה חדשה שהוקמה ברמת הגולן. ובכך ארז הרב את מטלטליו והעתיק חייו צפונה. 36 שנים שימש כראש ישיבתינו.

– "תראה, 36 שנה הייתי בפועל, היום אני בדימוס. 'דימוס', (הרב צוחק) זה מין פרישה, אבל אני לא נשיא ישיבת הגולן. אמנם אנשים יקראו לי ראש ישיבת הגולן עד 120,  אך בפועל אני מנסה לעזור לישיבת הגולן מרחוק. מה זה מרחוק? פה מירושלים עיר הקודש, לפעמים אני נותן שיעורים.
בשבוע שעבר היה פה לבוגרים, כשלפני הקורונה עשינו שיעור קבוע בימי חמישי לפני שבת מברכים. לפני שבועיים היה שיעור לישיבה, באו בערך 30 תלמידים, למדנו קצת שפת אמת והתחלנו לגשש בתניא. ועוד כהנה וכהנה, בסך הכל אני לומד עם מי שרוצה ללמוד".

ממה נבעה עזיבתו של הרב את תפקיד ראשות הישיבה לפני 9 שנים?
"הגעתי לגיל פנסיה, והיה צריך להזרים כוחות חדשים בישיבה. הרב מנוביץ' היה הכוח הכי מתאים, וכמובן שזוהי לא ברירת מחדל, לכתחילה ישיבות רבות היו מתברכות אם הוא היה ראש הישיבה שלהן".

וגם לאחר עזיבתך את התפקיד המשכת להתגורר פה בחספין.
"אמת, גרתי בחספין ובאופן מעשי עברתי לפני שנה וחצי, ברגע שהתחיל הסגר הראשון, בשושן פורים. אשתי ליוותה את ההורים שלה, אמה נמצאת בדיור מוגן בירושלים, והיא נסעה ונשארה אצלם פעם בשבוע. אח"כ כשנה לפני הקורונה הפכנו את הסדר ואני נסעתי מירושלים לגולן. ברגע שנהיה סגר כבר לא היו שייכים הטיולים הללו, והסגר גם החל והחריף בתקנות אז נשארתי בירושלים".

למה הרב הכי מתגעגע בישיבה?
"קודם כל, ישיבת הגולן בכל קנה מידה היא ישיבה חלוצית מאד ובמובנים מסוימים היא שמרנית – לא כמו ישיבות מתחדשות שמחפשים בכל עת סגנון חדש. הרוח המרכזית היא ציונית דתית לכתחילה. אני בעצמי, שלמדתי בישיבת ההסדר הראשונה (כרם ביבנה, א"נ), ושעזרתי להקים את ישיבת הכותל ובהמשך שלמדתי שנים רבות במרכז הרב והייתי קשור מאד לרב צבי יהודה ולרב אברהם שפירא, דאגתי להמשיך את הקו הזה בישיבה.
לא ביטלתי גם סגנונות אחרים, לדוגמת הרב שרלו שבא יותר מסגנון הר עציון, ורבנים צעירים יותר כמו הרב גרוס והרב גדעון. הישיבה יכולה לקלוט אותם משום שכולם מכוונים לאותה דרך, גם אם לא באותו סגנון.
בבירור איננו הר המור, אנחנו מרכז הרב. הרב שפירא תמיד ראה בישיבת הגולן כסגנון ממשיך של מרכז. מה שנשאר לנו, בשונה מישיבות אחרות – זה שהקו מאד ברור.
אני חושב שכל אחד בישיבה יכול להרגיש בבית, לא משנה מאיפה הוא מגיע".

אז לשם הרב הכי מתגעגע? לתחושת הבית שהישיבה מקנה?
"גם, אך הדבר שאני הכי מתגעגע אליו הוא הקשר עם התלמידים. זה חסר לי עד מאד. כשהייתי בישיבה הייתי מרבה בשיחות אישיות עם התלמידים, היו לי מחברות מסודרות בהן הייתי רושם על כל תלמיד פרטים; מי הוא, מהו, היכן למד, מהן הציפיות והשאיפות שלו ומה אני מציע לעשות.
יש לציין שהיום בעולם הישיבות, כל הצוות והר"מים עובדים הרבה יותר קשה מבעבר. כאשר אני הגעתי בא' באלול ללמוד בכרם ביבנה, נכנסתי למזכירות להירשם (התקבלתי עוד קודם), ואז אמרו לי לך לבית המדרש, תפתח גמרא ותלמד ואחר כך תבוא להסדיר את ענייני התשלום. איש לא שאל אותנו כיצד אנחנו מרגישים, איך אנו מתקדמים. איש לא היה שם כדי לכוון אותנו בלימוד, לעזור לנו במה צריך לחפש וללמוד בדיוק בגמרא. זרקו אותך לתוך ים הישיבה – ולך, תלמד לשחות לבד. כמובן שהיו אנשים שלא עמדו בזה ונשרו.
כיום, ברוך השם המצב שונה ללא היכר. לר"מים ולתלמידים יש קשר אישי, מכווין, התלמידים באים לר"מ לשאול אותו שאלות ככל העולה על רוחם. הר"מ הוא הכתובת המרכזית לפניותיו של התלמיד, ומקדישים לכך הר"מים שעות רבות. כמובן, אי אפשר לפתור הכל ולהיות שם כל הזמן, אך משתדלים לעשות את המירב.
ב"ה יש גם את העניין שלכל ר"מ יש תחום התמחות ייחודי משלו, והוא יושב ללמד גם שיעורים אחרים בתחום הזה.
לדוגמא אני זוכר שאחרי שהייתי פעם בארה"ב בשליחות מהישיבה ונפגשתי עם האדמו"ר מלובביץ', ובעקבות כך התחלתי להתעניין בתניא, ספר שעד אז לא הכרתי כלל. וכך התחלתי לקיים י"ט כסלו בישיבה, מסורת שחלה כבר מעל ל30 שנה.
בזמן הפינוי של גוש קטיף הרגשתי שהתלמידים צריכים עוד קצת מעבר ללימוד הרגיל, והוספתי ללמד רבי נחמן. וכך הלימוד הלך והתרחב ולימדנו בישיבה גם מסילת ישרים, כוזרי, כתבי הרב, הרב סולבייצ'יק וספרות חסידית. לימדתי גם קרוב ל30 שנה שפת אמת כל שבת.
וכך עם הזמן התלמידים טועמים מכל העולמות והגוונים שקיימים בתורתנו הקדושה".

אני רוצה לחזור איתך למפגש שהתקיים בביתך לפני שבועיים, שתלמידי הישיבה הנוכחיים התקבצו בביתך לשיעור. איך זה הרגיש?
"קודם כל, איך זה הרגיש תשאל את התלמידים. אני הרגשתי – 'חדש ימינו כקדם'. נהניתי מכל רגע. ואמרתי להם, שיגידו לי תמיד מתי הם רוצים ואני ארתם בשמחה. צריך אולי להוסיף פה עוד קצת מקום או כסאות," הרב שולח מבט אל כותלי הבית – "אבל תמיד מוזמנים בחפץ לב. זה ממש מחיה אותי הדבר הזה".

הרב ואני

כפי שהרב הזכיר, נתח נכבד מהלימוד בישיבה מתבסס על תורת הרב. קיים כתב של הרב שאהוב עליך במיוחד? שאתה הכי מתחבר אליו?
הרב מגרד מעט במצחו. "תראה, יש כמה. ספר אורות, שמתעסק הרבה בדברים שהכי נוגעים אלינו היום, מפני שהוא סביב הנושא של ארץ ישראל ועם ישראל.
אורות התורה ששייך ללימוד, עולת ראי"ה ששייך לעבודת ה' לתפילה. מוסר אביך, שהייתי לומד עוד קודם  בחבורה בשיעור שלי בכרם ביבנה…
בכל מקרה, החיבור הזה לרב זצ"ל בא לי מאד בטבעיות. כשהרב זצ"ל היה באירופה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נע ונד בין מקומות, שוויץ אנגליה ועוד, הוא פגש את סבי, אב אבי שבהתחלה תכנן לנסוע בכלל לדרום אפריקה, ובדרך עצר באנגליה.
סבי הלך שם ל'הייד פארק' – מקום מרכזי עם בימה גדולה שם כל החפץ יכול לעלות ולנאום בפני האנשים. וכאשר הוא היה צפוף שם בין ההמון, לצד אזרחים עוברי אורח ושוטרים, עלה אדם אחד לנאום וקרא בקללות וביזויים כנגד הממשל והמלך דאז, ג'ורג החמישי. וסבי הופתע נוכח העובדה שהשוטר לצידו לא עושה מאום. הרי בכל שאר אירופה היו עוצרים מיד על דבר שכזה.
משם סבי הלך מיד לבית דואר הקרוב, ושלח מברקים להוריו ולארוסתו – סבתי, בזה הלשון: 'בואו מיד לאנגליה, אם לא עוצרים אדם שמקלל את המלך, יהודים יכולים להיות פה'. ואכן הוא הביא את כל משפחתו ללונדון, הקים שם בית מלאכה וחי שם.
אז כשהרב קוק היה באנגליה סבא שלי התקרב אליו מאד, והרב היה זה שעודד אותו לעלות לארץ. וסבי, שהיה בעל אמצעים ויכולת אכן עלה ארצה והתחיל ליישב את האדמות.

בכל אופן, שאני הגעתי לישיבת מרכז זה היה מאד טבעי. אבי הרגיש סגירת מעגל כי סבי היה מהמקורבים ביותר לרב. קיבלו אותי בכזו שמחה, הקשר שלי עם הרב צבי יהודה התעצם וכך גם עם הרב רענן זצ"ל, חתנו של הרב, היה לי קשר מיוחד וקרוב מאד, ממש הייתי כבן בית אצלו.
הנקודה המרכזית שאני קיבלתי במרכז הרב, ותמיד אמרתי זאת גם בישיבה, שכשאני למדתי בישיבה בכרם ביבנה היה חסר לי זקן לבן. מה פירוש? זקן לבן זה מסורת. ואני בקטע הזה כל הזמן השתדלתי להעביר ולחבר את התלמידים לכך שהתורה לא מתחילה מאיתנו, היא מתחילה מדורות קודמים.
יש לקרוא וללמוד על תולדותיהם של גדולים וצדיקים ולנסות ללמוד מכל מיני ההנהגות המיוחדות שיש להם.
כשגרתי בירושלים לא הפסקתי לחפש והשתדלתי למצוא ולהרחיב את חוג החכמים והרבנים שאני מכיר. לא הספקתי כמובן את כולם, אך אני חושב שב"ה זכיתי להכיר ולהיות בקשר עם הרבה גדולים וחכמים מדורנו שהשפיעו עלי לא מעט. לדוגמת הרב שפירא, הרב ישראלי, הרב אליהו, הרב שלום אייזן ראש בית ההוראה של מאה שערים שעשיתי אצלו 'שימוש' בהלכה למעשה, ועוד, ב"ה"

.

וואו. היסטוריה מאד מעניינת ומרשימה, להיות ככה קרוב וקשור לגדולים והצדיקים האלו.

אילו היו שולחים את הרב  לאי בודד ונתנו לו לקחת רק ספר אחד מכתבי הרב. איזה היית לוקח?

הרב מסתכל כמה רגעים על הספרייה בביתו ואומר, "הבט, לכאורה הבחירה הכי טבעית לי היא אורות הקודש. אבל אני דווקא הייתי בוחר להתחזק באורות ואורות התורה, כי בסוף זה מה שמביא להבנת התקופה ולחיבור לתורה".

●●●

שאלה לסיום. "כך אמר משה לישראל: בכל יום תהיה התורה חביבה עליכם כאילו היום קיבלתם אותה מהר סיני". 

איפה המשפט הזה פוגש את הרב?

הרב מחייך ומתרווח על הכיסא. – "זה פוגש אותי בכך שכל יום אני אומר לעצמי – 'נו, איך אני מסתער על כל הספריה הזו', וחוזר ללמוד תנך, ופרשת שבוע, ומשניות וגמרות, בבלי, ירושלמי, ראשונים ואחרונים, מחשבה, חסידות, קבלה?! זה אינסוף, וכל יום האתגרים שלי לא נחלשים, אני רק צריך למצוא את הכוחות המתאימים"…

מאיפה המוטיבציה?
"או, תשמע. אני בתור ילד חשבתי בכלל שאהיה רופא. כשהגעתי לישיבה התחלתי לחשוב בכלל לא רק על רפואת הגוף, אלא גם על תחום רפואת הנפש, להשפיע על אנשים.
אני חושב שההשפעה שיש לי, נובעת מכך שקודם כל אני מנסה להסביר פנים לתורה.
יש רעיון שהתחדש לי בגמרא תענית ח, עוד בישיבה התיכונית: 'אם ראית תלמיד שתלמודו קשה עליו כברזל'. נאמרו שם שתי סיבות, אחת אומרת שזה מפני שרבו לא מסביר לו פנים בתורה. נאמר 'הוא לו פנים קלקל', אז הגמרא דורשת מי זה ה'לו' – זהו הרב, שלא הסביר לתלמידו פנים ולכן קשה לו והוא לא יודע.
הדעה השנייה אומרת ש'לו' זהו התלמיד שלא התכונן, לא הכין את עצמו מספיק ללימוד ולכן הוא לא יודע.
אז כשלמדתי זאת בכיתה י' פירשתי לעצמי שהם כלל לא חלוקים, כל אחד מהם שם את הדגש בנקודת אחרת – האם החיבור או האי חיבור נובע מכך שהרב לא יודע לחבר את התלמיד לתורה, או עיקר הבעיה זה כשהאדם לא מתכונן כדי לקבל את התורה.
אני כל יום נהנה מחדש לפתוח את הספרים ולהידהם שוב ושוב מהתורה הנפלאה שלנו. צריך את החיבור והקישור הנפשי, וזה מה שאני מייחל לעצמי ולתלמידים כמובן ששומעים את קולי ובקולי".