מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן // הרב שי וינטר
בספר בראשית אנחנו פוגשים שוב ושוב את תופעת הרעב. הרעב אילץ את אברהם אבינו לרדת למצרים. גם בהמשך הספר יהווה ענין הרעב סיפור רקע משמעותי לסיפור יוסף ואחיו ולירידת בני ישראל למצרים. גם בימיו של האב האמצעי – יצחק – פוקד את הארץ רעב. התורה קושרת בפרשתנו את הרעב הזה לרעב שהיה בימי אברהם: "וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם…".
מדוע חשוב לתורה לקשר בין הרעב שבימי יצחק לבין הרעב שבימי אברהם, ובכלל מדוע תופס הרעב מקום כל כך מרכזי בספר בראשית?
במדרש רבה בפרשתנו אומרים חז"ל ש'עשרה רעבון באו לעולם'. לפי מדרש זה היה רעב כבר בימיהם של אדם ושל למך. לעומת זאת, בפרקי דר' אליעזר (כ"ו) נאמר:
מיום שנבראו שמים וארץ לא הביא הקב"ה רעב בעולם אלא בימי אברהם, ולא בכל הארצות אלא בארץ כנען.
הרמב"ן מזכיר אפשרות זאת בפתח תשובותיו לשאלה מדוע חשוב היה לתורה לקשר בין הרעב שבימי יצחק לזה שבימי אברהם. נראה, שהקישור הזה לא נועד לצרכים של ידע הסטורי של תולדות ארץ ישראל. יש מסר רוחני בכך שעם הופעת האבות בארץ ישראל מתחילה תופעה של רעב. קשה להתעלם גם מקושי משמעותי אחר שהיה ביתם של שלושת האבות, והוא הנושא הפותח את פרשת תולדות – העקרות.
חז"ל לימדונו שהעקרות של אמותינו היתה בהשגחה מיוחדת מאיתו יתברך (בראשית רבה מה ד): "ולמה נתעקרו האמהות… שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן".
הרעב גם הוא נועד ליצור קשר נכון בין האבות לבין רבש"ע. כך אומר הרש"ר הירש בפרשתנו:
מאז הובטחה הארץ לאברהם לירושה, היא נפקדה תכופות ברעב – אותה ארץ שנועדה להיות זבת חלב ודבש. כי פרי הארץ הזאת אינו מותנה רק בעבודת האדם ובחסדי הטבע, אלא בראש וראשונה במוסריות יושביה וביושר מעלליהם…
גם בהמשך דורות ישראל הקשר שבין העם לארץ מותנה בקשר שבין העם לאלוקיו. הארץ אינה מקיימת עוברי עבירה ועם ישראל גולה מארצו בעקבות חטאיו. ההנהגה המיוחדת הזאת של השגחה ישירה על העם ועל הארץ מתחילה בימי אברהם אבינו. זהו גם הקשר שבין הרעב שבימי יצחק לבין זה שהיה בימי אברהם, וכדברי הנצי"ב בפרשתנו:
… משבא אברהם אבינו החל השגחתו ית' להופיע בארץ לתת לאיש כדרכיו בחסד ובדרך ארץ, ואין השגחתו ית' ניכרת כי אם בעת צרה וטוב ה' למעוז… והנה היה הרעב בימי אברהם לזה התכלית, ומאז החלו להרגיש דרך השגחה לאט לאט עד שעברו מאה שנה וחזר ונשכח, ושב הרעב בימי יצחק והראה הקדוש ברוך הוא השגחה נפלאה על יצחק…
הרעב, הייסורים, הקשיים השונים, על אף שאנחנו מוכנים בשמחה לותר עליהם – 'לא הם ולא שכרם' – חיזקו את הקשר בינינו לבין רבש"ע. התלות שלנו בקב"ה מעמיקה את הקשר בינינו ועל כך נכרתת ברית הארץ. דוקא בארץ שבה 'למטר השמים תשתה מים', שם מתגלות העינים האלוקיות המביטות בנו ברחמים.
הרעבון העשירי אותו מונה המדרש הוא: "לעתיד, שנאמר (עמוס ח יא): "… והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמע את דברי ד' ".
ה'עתיד' הזה הוא כבר הוה, אנחנו מלאי רעב וצמא לדבר ד' ועלינו להגביר את הכמיהה הזאת. לא פחות מכך יש לדעת שעלינו מוטלת המשימה להשקיט את הרעב ולהרוות את הצמא ההולך וגדל לדבר ד'.