נאמר במוצש"ק לפני הסליחות
מנהג עדות המזרח להתחיל לומר סליחות מראש חודש אלול, הטעם מובן: בא' אלול עלה משה למרום וביקש רחמים על עם ישראל. חודש אלול הוא זמן של תחנונים ובקשה. בני אשכנז נוהגים להתחיל לומר סליחות במוצאי שבת קודש שלפני ראש השנה. צריך להבין מה הטעם בסליחות דווקא בעיתוי זה. מסופר במדרש: "פגע אדם הראשון בקין. א"ל: מה נעשה בדינך? א"ל: עשיתי תשובה ונתפשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר: כך היא כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע. מיד עמד אדה"ר ואמר: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה כב).
ניתן לראות זיקה ברורה בין השבת למושג התשובה, קין אומר "עשיתי תשובה" ואדם הראשון אומר "מזמור שיר ליום השבת". השבת יש בה תוכן מיוחד שקשור לכל המעמד הזה, של ההתכוננות, של ההתקדשות וההיטהרות, והשבת פועלת בעצמה תשובה. אנחנו אומרים "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא", יש לנו חולה ואנחנו לא מתפללים עליו אבל השבת פועלת ישועות על החולה. בניגונו הגדול של ר' אריה מקרלין אנו שרים: "שִׁשָּׁה יָמִים הַמְקַבְּלִים קְדֻשָּׁה מִשַּׁבַּת קָדְשֶׁךָ", ברצוננו להמשיך את כוחה של השבת, של התשובה וההתעוררות אל תוך המעמד הזה של אמירת הסליחות.
ישנו טעם נוסף. קודם ההקרבה צריך הקרבן ביקור, בדיקה ממומים; וכך גם אנו, ארבעה ימים לפחות לפני ראש השנה מתחילים לומר סליחות. אנחנו צריכים לבקר את עצמנו, צריכים להיות טהורים, נקיים, שלמים, תמימים כמו הקרבן. ועל כן בסליחות אנחנו באים בהתכוננות הזאת, להיטהר ולהתקדש כדי שנהיה ראויים.
לסליחות מתחברים כל עמך בית ישראל. בהרבה בתי כנסת קמים אנשים כבר מתחילת החודש לומר סליחות. הלילה מתאחדים האשכנזים והספרדים, ובעשרות אלפי מקומות, ובכל הארץ ובכל העולם, יעמדו כולם בחצות לפני הקב"ה, וינסו להמשיך את התשובה ואת הקדושה של השבת אל תוך אמירת הסליחות. בהרבה מקומות נהוג שהמבוגר שבציבור ניגש ואומר סליחות כמו בתפילות הימים הנוראים. בישיבה, המנהג הוא שראש הישיבה ניגש ואומר אותן – זה חלק מהעניין שפועל. לסליחות ראשונות במוצאי שבת יש סגולה מיוחדת, יש להן כוח מיוחד, מתוך הסליחות האלה ומתוך כל עבודת הימים הנוראים, נזכה בעז"ה שתפילותינו יתקבלו לפני אדון כל.
