חיוב בדיקת ביצים חומות מדם

פתיחה 

לאחרונה עלתה הצעה לייבוא ביצים מספרד בשל מחסור של ביצים טריות בארה"ק. דא עקא ביצים אלו המיובאות הינן ביצים חומות ומצוי בחלקן הגדול (כ- 20%) נגיעות של אדמומיות הנראית כדם, אולם לאמיתו של דבר מקורם בשינויי פיגמנטציה שאינו דם כלל וכלל, עם זאת אחוז הביצים החומות אשר נמצא בהם צבע אדום האסור, שווה לאחוז הביצים הלבנות אך לא ניתן להבחין בין צבע אדום אסור לצבע אדום הנובע משינוי פיגמנטציה. 

לאור זאת עולה השאלה כיצד להתייחס לביצים אלו ומהן ההנחיות ההלכתיות לגביהן. 

האפשרות האחת היא לבודקן כשם שבודקים ביצים לבנות ולזרוק את כל הביצים בהן ימצאו נגיעות אדומות, כמובן שיש לאפשרות זו השלכות כלכליות גבוהות ובנוסף שאלה של מעבר על איסור "בל תשחית". 

אפשרות נוספת היא להנחות שאין לבדוק כלל וכלל ביצים אלו ולסמוך על הנתון שרוב הביצים אינן אסורות, המשמעות מהנחיה כזו היא "הוצאת לעז" על עצם הצורך בבדיקה שנעשית כיום לביצים הלבנות. 

תוקף איסור דם ביצים 

איתא בגמ' חולין (סד ב)  

תנו רבנן: גיעולי ביצים – מותרות, ביצים מוזרות – נפש יפה תאכלם, נמצא עליה קורט דם – זורק את הדם ואוכל את השאר. אמר רבי ירמיה: והוא שנמצא על קשר שלה. תני דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי: לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה, אבל נמצא על חלמון שלה – אפי' ביצה אסורה, מאי טעמא – דשדא תכלא בכולה 

בפשטות היוצא מגמרא זו שדם ביצים אסור מדקאמר נמצא עליה קורט דם – זורק את הדם ואוכל את השאר.  

לעומת זאת במסכת כריתות (כא א) איתא "אוציא דם ביצים – שאין מין בשר, דם דגים דם חגבים – שכולו היתר" דהיינו דם ביצים מותר. 

תוספות חולין (סד ב) ד"ה "והוא" העלה את הסתירה ותירץ ג' תירוצים. להלן ב' התירוצים הראשונים :  

תירוץ א'– הגמרא בחולין שאוסרת דם ביצים מיירי בחומרא מדרבנן אטו דם העוף שממנו באה הביצה, ואילו הגמרא בכריתות שמתירה מיירי בעיקר הדין ואף במקום הקשר שרי. 

תירוץ ב'– הגמרא בחולין שאוסרת מיירי בדם הנמצא במקום הקשר שממנו מתפתח האפרוח והוא אסור מדאורייתא ואילו הגמרא בכריתות מיירי בדם שאינו נמצא במקום הקשר והוא דם מותר. 

נחדד ונבהיר כי לפי תירוצא קמא אין איסור דאורייתא בדם ביצים כלל אלא חומרא דרבנן בלבד ואילו לפי תירוצא בתרא קיים איסור דאורייתא בדם ביצים במידה ונמצא במקום הקשר. 

הבית יוסף טוען כי הטור תפס את תירוצא בתרא כעיקרי (אם כי החמיר גם כתירוצא קמא וכ"כ הט"ז יו"ד סו' ס"ק א') מדכתב "ודם ביצים אם ידוע שאינו מרוקם האפרוח אין חייבין עליו אלא שחכמים אסרוהו אבל אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח חייבין עליו", ובמפורש מובא ברשב"א1 דדם ביצים במקום הריקום הוי איסור דאורייתא.  

לעומתם פסק הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות ג, ח) דהאוכל דם ביצים "מכין אותו מכת מרדות" דהיינו עובר על איסור דרבנן (ויש לעיין בט"ז יו"ד סו' ס"ק א' דפליג על הבנת הב"י ברמב"ם) וכ"כ בדרכי משה הקצר יו"ד סו' אות א, שכן נראה דעת סה"ת סימן כז' ד"ה "פסק" דהוי איסור דרבנן.  

בשו"ע יו"ד (סו, ג) פסק כטור וכרשב"א דהוי איסור דאורייתא וז"ל:  

דם ביצים אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח (פירוש שהתחילה להתהוות בו צורת האפרוח) חייבים עליו, אבל אם אינו יודע שהוא מרוקם האפרוח אין חייבים עליו אבל חכמים אסרוהו. 

מקום הימצאות הדם והמשמעות מכך 

לכאורה כאן המקום לדון על מקום הימצאות הדם בביצה ויש בו שלושה עניינים. הראשון הינו הבדל בין דם במקום הקשר או שלא במקום הקשר. השני הינו עניין ההבדל בין חלבון לחלמון. והשלישי בעקבות טעות סופרים קיים הבדל נוסף בין מקום הכד למקום החד. אולם לאור הדברים שיובאו לעיל בעניין ביצים מוזרות נסכם את נושא מקום הימצאות הדם בקציר האומר. 

א- בפשטות הדם האסור עליו מדובר הינו דם שממנו מתרקם בשלב מאוחר יותר האפרוח והוא דם הנמצא במקום הקשר. דם אחר שאינו במקום הקשר אסור מדרבנן (כך פסקו הטור והשו"ע ע"פ תירוצא קמא דתוס') אך מעיקר הדין הו"ל להיות מותר לחלוטין (ע"פ תירוצא בתרא דתוס').  

ב- מחלוקת עקרונית האם האפרוח מתרקם מהחלמון או מהחלבון היא מחלוקתם של הרשב"א והרא"ה בתוה"ב שהובא לעיל אליבא דהרשב"א וכך סוברים רוב הפוסקים האפרוח מתרקם מהחלבון, ולרא"ה האפרוח מתרקם מהחלמון. ממילא הנ"מ ביניהם תהיה בדם הנמצא רק במקום הקשר בחלבון או רק במקום הקשר בחלמון שלשיטה אחת יהא מותר (אולי אף לחלוטין) ולשנייה אסור (מדאורייתא).  

ג- לעניין מקום הקשר עצמו בביצה כתב הב"י וז"ל: "ויש חילופי גירסאות בספרים בפירוש מקום הקשר שקצתם גורסים שהוא הראש הכד ונ"ל שטעות סופרים הוא שהחליפו ח' בכ' והגירסא הנכונה הראש החד" 

כאמור בבואנו לדון על ביצים מוזרות יש פחות נגיעה למיקומו המדוייק של הדם האסור. 

ביצים מוזרות – ספנא דארעא 

בגמרא בחולין (סד ב) מובא:  

תנו רבנן: גיעולי ביצים – מותרות, ביצים מוזרות – נפש יפה תאכלם, נמצא עליה קורט דם – זורק את הדם ואוכל את השאר. אמר רבי ירמיה: והוא שנמצא על קשר שלה. תני דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי: לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה, אבל נמצא על חלמון שלה – אפי' ביצה אסורה, מאי טעמא – דשדא תכלא בכולה. 

ויש לחלק את דברי הגמ' לכמה מימרות:  

א- גיעולי ביצים – מותרות. 

ב- ביצים מוזרות – נפש יפה תאכלם. 

ג- נמצא עליה קורט דם – זורק את הדם ואוכל את השאר.  

בהבנה הפשוטה על המימרא השלישית מוסבים המשך דברי הגמרא ואם כך הוא, אזי היוצא לדינא לעניין ביצים מוזרות שהן מותרות אע"פ שנמצא בתוכן דם. 

ביצים מוזרות בהגדרתן כפי שהביא רש"י על אתר וז"ל: "מוזרות: שאינם של זכר, ואין אפרוח קלוט בהם לעולם"2  

והביא הב"י את שיטת הרשב"א וכתב שכן היא שיטת הטור דכל ביצה שהיא 'מספנא דארעא' דהיינו ביצים מוזרות– "דליכא למיחש בה לריקום בכל מקום שימצא בה דם…משום דליכא למיחש בה לריקום אינה נאסרת", אלא שהוסיף הרשב"א וכתב "ומיהו הדם אסור לדברי האוסרים דם הנמצא בשאר ביצים אפילו במקום שאינו אוסר את הביצה". 

מסברא ניתן לומר כי החיוב לזרוק את הדם על מנת להתיר את הביצה אף על פי שהיא ביצה שאיננה מופרית מזכר אותו חידש הרשב"א מקורו בהחלת דברי ר' ירמיה בהמשך הגמרא דלעיל גם על מימרא ב' העוסקת בביצים מוזרות ולא רק על מימרא ג' ומטעם "לא פלוג" או "אטו" החיל הרשב"א את הדין האמור שם אף לדינא דביצים מוזרות. ולפי זה יש לומר כי יש משמעות מסויימת למקום המדוייק שבו נמצא הדם היות ולא נוכל לאסור דם בביצה הבאה מ'ספנא דארעא' יותר משאסרנו ביצה הבאה מזכר. הרשב"א עצמו כתב כך "ונראה לי שבדם ביצים החמירו לאסרו כל שהוא בעין הואיל ויש בה דמים אסורין דבר תורה" ועיין בדק הבית לרא"ה על אתר שהקשה על הרשב"א ששאל מאי שנא דם ביצים מדם דגים ותירץ הרא"ה דדם ביצים עתיד להפוך לבשר משא"כ בדם דגים, אולם הך תירוצא לא שייך כלל בביצה הבאה מספנא דארעא, וממילא הדרא קושיית הרשב"א לדוכתא. ותירוצו – דהחמירו בדם ביצים הואיל ויש בה דמים אסורים מדאורייתא, לא מובן אלמלא מה שכתוב לקמן מסברא והוא חומרא ע"ג חומרא.  

שולחן ערוך יורה דעה הלכות דם (סו, ז) פסק כרשב"א 

ביצים המוזרות (פירוש שנפסדו ונעשו כעין מטווה) אפילו ישבה התרנגולת עליהם ימים הרבה, מותר לאכלם ובלבד שיזרוק הדם. 

טעם בדיקת הביצים כיום וביצים מעורבבות 

כאמור לעיל אם נתבונן היטב נשים לב כי בפסיקה זו ישנה חומרא ע"ג חומרא. החומרא הראשונה היא שעצם השלכת הדם שאינו במקום הקשר היא חומרא שמקורה בתירוצא קמא של התוס' אע"פ שהתירוץ השני עיקר ולפיו הדם מותר כשהוא לא במקום הקשר. זאת ועוד החלת הדין של השלכת הדם על ביצה שהיא 'מספנא דארעא' היא חומרא נוספת אותה חידש הרשב"א שהרי לא יתכן ריקום בביצה כזו. בטעם חומרא זו לא כתב הרשב"א בתוה"ב מאומה, רק שבמשמרת הבית על אתר כתב: "שאין הכל אלא מחמת מראית העין" ולפי זה הסביר בהמשך דבריו טעם ההיתר בשנתערבה ביצה עם דם בביצים אחרות דהכל שרי כיון שכבר אין כאן מראית העין. 

עוד יש מקום לדון בדין האם מותר לבטל איסור לכתחילה באיסור של מראית העין או לא, והנראה שיש מקום להקל בזה.3 ובכל מקרה אם כבר נמצאו מעורבות בנידון דידן שרי. ועיין פת"ש יו"ד סו ס"ק ב' שאפילו כשיש ספק שמקור הביצה הוא מהפריה הייתה לו הוא אמינא להתיר התערובת ופשיטא שבנ"ד שרי להדיא ולא דמי לדין שהובא ברא"ש וכמותו פסק בשו"ע סו' סע' ד'. 

ביצים חומות – המלצות להנחיות הלכתיות בצה"ל 

העולה מכל האמור לעיל שדין זריקת הדם מביצה המצויה כיום שהיא בוודאות מספנא דארעא (ואין ייתכנות שבאה מזכר) הינו משום מראית העין בלבד ובודאי שאיסור דאורייתא ליכא (ומסתבר שגם בספק מקורה בהפריית זכר – דינא הכי, דיש כאן ספק ספיקא), לכן באם נתערבה הביצה הנגועה בדם באחרות, ואין הדם ניכר – התערובת מותרת וכ"פ השו"ע בשם הרא"ש והרשב"א. 

זאת ועוד קולת דם ביצים בא לידי ביטוי בפסק השו"ע סו' סע' ח' שהתיר לאכול "ביצה קשה" (צלויה/מגולגלת) ללא צורך לבודקה מדם. יתר על כן אף הרוצה לגמוע ביצה כמות שהיא לא חייבהו חכמים לבודקה טרם שיאכל אלא רשאי לנוקבה ולגומעה.  

וברמ"א בסעיף הנ"ל מצאנו שכתב במפורש בשם הגמ"י שמעיקר הדין אין צריך כלל לבדוק הביצים, וטעמו "דסומכין על רוב ביצים שאין בהם דם". ועוד הוסיף שחומרת הבדיקה נוהגת ביום בלבד שניתן לראות הדם ולא בלילה.  

בשם הרב ויטמן רבה של תנובה ראיתי שהמצאות דם בביצים לבנות הינו 1/3500 ואילו בביצים חומות 1/1000 בהסתמך על זאת פסקו האחרונים שבמידה וקשה או מסובך לבדוק את הביצים ניתן להסתמך על רוב זה, וכן נוהגים היום ברוב ככל מפעלי הביצים המשווקים נוזלי ביצים בכמויות גדולות למאפיות ולקונדיטוריות לבדוק בראיה גיגית ענק ובה כמות נכבדה של ביצים שכבר נשברו ובמידה ונראה דם מוציאים אותו, ופשוט שלא על בדיקה כזו כתבו הראשונים.  

לכן הנראה לעניות דעתי שניתן להסתמך על רוב ביצים מחד ועל סמך הקולות הנזכרות לעיל המובאות בשו"ע וברמ"א בדין בדיקת ביצים מאידך, ובנדון דידן ק"ו דהא מיירי בביצים שהן ודאי 'מספנא דארעא' ולא מהפריית זכר ולא נחייב לבודקם כלל. 

אולם אכתי נראה לי שטוב יעשו אם ינחו שביצים אלו יוגשו אך ורק כביצים קשות או ישווקו אותם למקומות מוגדרים בהם ישנם בעלי תפקיד המודעים לסוגיא ולהשלכותיה. 

עוד יש להוסיף שעל אף שהיה מקום אולי להקל ולהתיר לומר לעכו"ם לערבב הביצים ולהכינם לטיגון או לרכוש מהעכו"ם תערובת כזו הרי שדן בדין זה בשו"ת הרדב"ז ח"ג תתקעח' (אם כי באיסורים חמורים יותר) לאסור, ועל אף שיש המקילים (דרכי תשובה קח' סק"ב) נראה שאין זה פתרון ראוי בצה"ל.