מהו סיפור חנוכה?
ההיסטוריה של העם היהודי, היא מהמלאות והגדושות שבתולדות האומות. היא כזו שרוב העולם מכיר את הסיפורים המרכיבים אותה, בחל בסיפור האדם הראשון, עובר דרך נח והמבול, יעקב ובניו, קריעת ים סוף, ועד מעמד הר סיני והרבה אחר כך. המקור המרכזי העומד בפנינו הוא ספר התנ"ך. עם סיומו של התנ"ך, בספרי עזרא ונחמיה נפתחת בפנינו תקופה חדשה, תחילתם של ימי הבית השני. התנ"ך אינו ממשיך לספר את כל סיפור ימי הבית השני והוא נעצר בשנותיו הראשונות. בתקופה הזאת חל סיפורו של חג החנוכה, אך בשונה מסיפורי החגים האחרים אותם אנו מכירים בצורה ברורה כל כך – למשל חג הפורים שמופיע במגילת אסתר, או פסח שמופיע בספר שמות – מקורותיו של חג החנוכה מגיעים ממקום אחר ולא מהתנ"ך.
תחילת המרד
לא כל יום מתרחש מרד שמשנה את ההיסטוריה של אומה למשך מאתיים השנים שיבואו אחר כך. לא בכל יום מתרחש מרד שבו מנצחים המעטים את הרבים. לא כל יום מתרחש מרד שבו אומה קטנטנה מנצחת אימפריה ענקית. השאלה שצריכים אנו לשאול היא מהו אותו המאורע אשר הצית את המרד, והרי ברור שהמרד אינו החל בעקבות מאורע יחיד אלא בשל צירוף של מספר מאורעות, ובכל זאת תמיד ישנו מאורע אחד ש'שובר את גב הגמל' ומצית את נס המרד. לדוגמא: במרד הגדול יוספוס מתאר את מקרה הקרבת הקורבן ע"י נוכרי מחוץ לבית הכנסת בקיסריה, ככזה שהוביל לפרוץ המרד. אם כך – עלינו לברר מהו אותו המאורע אשר הצית את נס המרד של החשמונאים.
הסיפור הידוע ביותר שמוזכר גם בספר מקבים א', וכן במקורות נוספים, הוא הסיפור על הגעת חייליו של אנטיוכוס למודיעין ובקשתם ממתתיהו להקריב קורבן. מתתיהו סירב ובמקומו עלה יהודי אחר להקריב את הקורבן. מתתיהו בחמתו הרג אותו בעוד הוא מקריב את הקורבן על הבימה במודיעין כדברי מקבים א': "ויקנא מתתיה לתורה כאשר עשה פנחס לזמרי בן שלום. ויקרא מתתיה בעיר בקול גדול לאמור: כל המקנא לתורה והעומד בברית יצא אחרי" וכך פרץ המרד ביוונים.
דעה נוספת מעניינת עוד יותר, הרי היא הדעה על בתו של מתתיהו כמו שמוזכר במגילת תענית: "ובמה היו מצרין להם מלכי יוון? שהיו מושיבין קסטראות (=פקידים) בעיירות להיות מענים את הכלות, ואחר כן היו נישאין לבעליהן וכו'. ובת אחת הייתה למתתיהו בן יוחנן כהן הגדול, וכשהגיע זמנה להינשא, בא הקסטרין לטמאה ולא הניחו אותו, וקנאו מתתיהו ובניו וגברו על מלכות יוון ונמסרו בידם והרגום". לפי דעה זאת המקרה שגרם לפרוץ המרד הוא סיפורה של בת מתתיהו שנאלצה להִבּעל להגמון תחילה ותגובתם של בני המשפחה למקרה, שהובילה לפרוץ המרד.
ישנה דעה שלישית המשלבת את שתי הדעות הקודמות שהוזכרו, והיא מוזכרת במגילת אנטיוכוס: "מתתיה בן יוחנן כהן גדול מרד באנטיוכוס מלך יוון והלך ניקנור משנהו עם תשעים אלף יוונים… וזאת הישועה בקבלה על פה יש לנו שנהרג ניקנור באמצעות יהודית בת מתתיה שהמיתה אותו והביאה את ראשו לאחיה. ואז היהודים הלכו על היוונים וימיתום ויגרשום מארץ ישראל". לפי דעה זו רק לאחר פרוץ המרד קרה המקרה עם בתו של מתתיהו. כאן עוד מצטרף אלינו נתון נוסף – שמה של בת מתתיהו הוא יהודית, והרי אנו מכירים סיפור דומה על אישה בשם יהודית שהרגה את המצביא של הצבא היווני שבא לכבוש את הארץ. ישנן אף גרסאות נוספות במדרשי חז"ל על יהודית שהרגה את המצביא אלפרוני, כרתה את ראשו ובכך הצילה את עם ישראל. יתכן שמגילת אנטיוכוס עושה ערבוביה של כמה מקורות מתקופות שונות ומחברת אותם יחדיו. נראה מן המקורות הקדומים שהם מייחסים קשר בין יהודית והתקופה החשמונאית למרות שיהודית איננה בהכרח שייכת לתקופה. אך חייבים לציין שיש דעות בחוקרים שכן מקשרים את יהודית לתקופת החשמונאים.
ישנו מדרש נוסף: "חנה בת יוחנן כהן גדול היתה נשואה לאלעזר בן חשמונאי ורצה אותו יון לבוא עליה בפני אביה ובעלה, אמר יוחנן כהן גדול אני וג' בני ואתה חשמונאי וז' בניך הרי י"ב כנגד י"ב השבטים מובטח אני שהקב"ה עושה נס על ידינו, מיד הרים אלעזר הסייף והרג אותו היוון". כאן ישנו סיפור שונה במקצת מאלה ששמענו עד כה. כבר לא שומעים את ההדים לסיפור יהודית שאינו נראה קשור, אלא ניתנת עוד סיבה לפריצת המרד והיא חילול טהרת הבית היהודי. בגרסה מעט שונה: "מעשה בבת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו, כיון שהגיע זמן שמחתה נתכנסו כל גדולי ישראל לכבוד חשמונאי ומתתיה, עמדה חנה בת מתתיהו וקרעה פורפירא שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה. נתקנאו אחיה ועשו מלחמה ויצאה בת קול וכו'". כאן אפשר לראות דבר יפה נוסף ייתכן ופרוץ המרד לא נעשה ע"י הגברים אלא המעשה של בת חשמונאי הוא זה שהצית את נס המרד.
כמה בנים למתתיהו?
כאשר אנו באים לדון במספר בניו של מתתיהו ישנה מחלוקת מאוד קשה שמתחילה בספר המקבים א': "ובימים ההם קם מתתיה בן יוחנן בן שמעון כוהן מבני יהויריב מירושלים וישב במודעין. ולו בנים חמישה, יוחנן הנקרא גדי, שמעון הנקרא תסי, יהודה הנקרא מקבי, אלעזר הנקרא אורן, יונתן הנקרא אפוס". כל זה טוב ויפה, אלא שבספר מקבים ב' מוזכר בן נוסף – כאשר יהודה מעמיד מצביאים באחד מן הקרבות: "והוא הציב את אחיו – שמעון ויוסף ויונתן – כמפקדים על כל יחידה ויחידה". אם כך מיהו אותו אח אשר שמו יוסף? והרי לא נזכר לנו יוסף בין האחים בספר מקבים א'. אפשר אולי לטעון שבמילה "אחיו" אין הכוונה לאחים ביולוגים אלא "אחים לצרה", כמו שאפשר לראות בספר נחמיה "ויבוא חנני אחד מאחי".
בפירושו לפסוק בספר דברים: "מחץ מתניים קמיו", כותב רש"י: "ראה שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם היוונים והתפלל עליהם לפי שהיו מועטין י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות לכן נאמר ברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה". רש"י מציג דעה שונה הוא טוען שלחשמונאי ישנם שנים עשר בנים לא כולל אלעזר, בעוד שאנו מכירים מספר מקבים א' חמשה בנים וביניהם – את אלעזר.
ייתכן והמדרש הבא יכול להאיר את עיניינו: "אמר יוחנן כהן גדול אני וג' בני ואתה חשמונאי וז' בניך הרי י"ב כנגד י"ב השבטים מובטח אני שהקב"ה עושה נס על ידינו, מיד הרים אלעזר הסייף והרג את היוון". הנה כאן כבר לא מדובר על שנים עשר בנים למתתיהו, אלא שנים עשר בנים למשפחתו המורחבת של יוחנן. מכאן שאולי אנו צריכים להצטמצם לשבעה בנים לחשמונאי – מתתיהו. אך עדיין קיים הפער בין החמישה המוכרים לנו ולשבעה המוצגים – גם אם נוסיף את הבן המוזכר בספר מקבים ב', עדיין נגיע רק לשישה בנים ולא לשבעה. אולי צריך לטעון שחשמונאי הוא אדם נוסף ומתתיהו נמנה עם השישה ואולי הצלחנו להגיע לשבעה. ייתכן והתירוץ צריך להגיע ממקום אחר ואפשר לטעון ששבעה בנים למתתיהו כולל חתניו.
ישנם הסוברים שרש"י כאשר הזכיר מדרש זה כוונתו הייתה לי"ב המלכים שיצאו מבית חשמונאי עד לחורבן השושלת, אך דבר זה קשה מדי כי המספרים אינם תואמים את ההיסטוריה הידועה לנו.
מתתיהו ומעורבותו במרד
בחלקים הקודמים הוצגה העובדה כי מתתיהו או אחד מבניו הוא האיש אשר הצית את אש המרד. עם זאת, בתפילת "על הניסים" נאמר: "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל… ואחר כן באו בניך לדביר ביתך, ופנו את היכלך, וטהרו את מקדשך, והדליקו נרות בחצרות קדשך, וקבעו שמונת ימי חנכה אלו, להודות ולהלל לשמך הגדול", ולא ברור לגמרי מה היה חלקו של מתתיהו במרד.
אם נשאל אנשים עד לאיזה חלק לקח מתתיהו תפקיד פעיל במרד רובם יצטטו את אותה תפילת "על הניסים", ויטענו שלפחות בהדלקת המנורה מחדש בבית המקדש השתתף מתתיהו. אך יתכן כי האמת ההיסטורית, שונה מהותית מן התפיסה המקובלת.
ראשית כל, בתפילת "על הניסים" לא כתוב במפורש שמתתיהו משתתף בהדלקת המנורה, והרי הנוסח הוא "בימי מתתיהו" – ולא מתתיהו בעצמו. בנוסף, כאשר בין באי הדלקת המנורה לא נמצא שמו של מתתיהו. במקום זאת נבחר ניסוח כללי מאוד ומעורפל – "באו בניך". לא מסופר בפירוש מי הם הבאים. אם את מתתיהו כבר הזכירו בעבר, הרי שיכלו להזכירו גם כעת וחרף זאת – שמו לא נזכר.
שנית, בספר מקבים א' מתוארת מיתתו של מתתיהו: "ויהי כי זקן מתתיהו וקרבו ימיו למות ויקרא אל בניו ויאמר אליהם". בסוף דברי הצוואה והחיזוק של מתתיהו לבניו מוסיף מתתיהו: "והנה שמעון אחיכם ידעתי כי איש עצה הוא אליו שמעו כל הימים, הוא יהיה לכם לאב. ויהודה המקבי איש חיל מנעוריו, הוא יהיה לכם לשר צבא ונלחם מלחמת עמים". הוא ממנה את יורשיו שמעון ויהודה. ולאחר מכן: "ויברך אותם ויאסף אל אבותיו. וימות בשנה השש וארבעים ומאה ויקבר בקברי אבותיו במודיעין ויספדוהו כל ישראל מספד גדול". מתתיהו נפטר ונקבר, כל זה קרה לפני הקרבות הגדולים של החשמונאים והרבה לפני חידוש המקדש המוזכר לאחר מכן – "ויאמר יהודה לאחיו: הנה הוכו אויבינו, נעלה נא לטהר את המקדש ולחונכו", והנה גם במקור זה אפשר לראות שהמנהיג הוא אינו מתתיהו אלא יהודה בנו.
לאור כל זאת, צריך לסכם ולהגיד שהתפיסה הרווחת – לפיה מתתיהו היה מנהיג המרד, הינה מוטעית. האמת ההיסטורית, כפי שמתבטאת במקורות השונים, מציגה את מתתיהו כנוכח בתחילת המרד. כמי שהיווה את הרוח שליוותה את המורדים ואולי אף מי שהצית את אש המרד, אך הלך לעולמו מוקדם יחסית ולא הספיק לחזות ברגעי הניצחון של בניו כאשר חזרו לירושלים, טהרו את ההיכל והדליקו את המנורה.