זו טעות לחשוב שהרשעים שמופיעים בתנ"ך הם דמויות שטחיות, טיפשות ורעות. זו תפיסה שתוביל אותנו להציג אותם בצורה נלעגת. הרב עוז מסוורי מעיין בפרשת בלק ומברר מהן הסיבות שבגללן הפך בלעם מאדם בעל פוטנציאל עצום לרשע מרושע.

איננו יודעים בַּמֶה רצה בלעם לקלל את ישראל, שהרי תוכניתו לא התממשה והוא נאלץ לברכם בעל כורחו, אולם חז"ל מגלים לנו (סנהדרין קה, ב): "אמר ר' יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו". מדוע בעצם יש קשר בין ברכותיו של בלעם לבין מה שרצה לקלל?

"משה רבנו כתב ספרו ופרשת בלעם" בשיחה השבועית מברר הרב שי וינטר את ייחודיותה של פרש בלק - מה ה' רוצה מבלעם? ומה הוא רוצה מאיתנו? על כוח הדיבור, רוח התורה, ומה שבין אוהל למשכן

מדוע אנשים נתפסים לצדדים השליליים שבעולם, בעוד הם כאין וכאפס לעומת הטוב השורה בו? על האמת שבמבט הרואה את הטוב שבמציאות, בזולת, ולא פחות מכך באדם עצמו.

בפרשת בלק ישנו עניין מיוחד הדורש התבוננות. לעומת שאר הפרשות בהן מרכז הסיפור הוא משה ועמ"י ביחסם כלפי הקב"ה, פתאום כאן המוקד הוא בלק ובלעם ויחסם אל עם ישראל. מה מיוחד בבלק ובלעם, שזכו לפרשה שלמה שמספרת על אודותם?