ימי אלול שבהם אנו נמצאים הם הימים המכינים לקראת השנה החדשה. כשאנו מעמיקים בימי אלול אנו עשויים לגלות בתוכנו שתי עמדות נפשיות המנוגדות זו לזו. מצד אחד, תהליך התשובה שבו אנו שרויים בימים אלו הומשל על ידי האדמו"ר הזקן להימצאותו של "המלך בשדה". משמעותו של משל זה מלמדנו כי בתקופה זו המלך מתקרב אלינו. אנו בשדה, עם הבוץ והלכלוך של השדה, שקועים בתוך שגרת המציאות, והמלך יורד מכס מלכותו ובא אלינו. מצד שני, שיאו של התהליך הינו "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו" (שיר השירים א, ד). סוף התהליך הוא לא בשדה אלא ב"חדריו" של המלך. אנחנו מתחילים בשדה, אצלנו, ומסיימים בחדרים שלו, אליהם הוא מביא אותנו ביום הכיפורים.
מה פירוש "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו"? מקורו של הפסוק הינו במגילת שיר השירים, "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ". מה פירושו של הפסוק? מי הביאני? מי הוא המלך? ומה הם חדריו? יש מן המפרשים שהסבירו את הפסוק באופן הבא – המלך הוא האדם, הדוברת בפסוק זה היא הנשמה, והיא מודה לקב"ה ששם אותה בגוף האדם. כיוון שהמלך הוא האדם נושא אותי לחדרים הפנימיים שלו. כשהאדם הוא מלך והוא מנהיג את גופו, ישנה הרמוניה גדולה בין הגוף לנשמה. "הביאני המלך חדריו" זו הודאתה של הנשמה על ההרמוניה בינה בין הגוף. ועל כן, "נגילה ונשמחה בך".
לעומתם, המלבי"ם, מפרש בדרך הפוכה. גם הוא מסביר כי המלך הוא האדם. אולם 'חדריו', לפי פירושו, אלו החדרים העמוקים ביותר שלו, הצינוק. לפי פירושו, פסוק זה מבטא את בכייה של הנשמה לפני ריבונו של עולם, על כך שהאדם אסר אותה בחדריו הפנימיים, ומנע ממנה להנהיג את הגוף. ממקום מאסרה היא זועקת אל הקב"ה "משכני אחריך נרוצה". קח אותי מפה! הוצא אותי מהצינוק! אני רוצה להוביל ולרוץ אליך, אבל הגוף מוביל למקום אחר. לפי הגישה הראשונה, "משכני אחריך נרוצה" אלו הגוף והנשמה החיים בהרמוניה ורצים אל ה' יתברך יחדיו. לעומת זאת לפי המלבי"ם, "משכני אחריך נרוצה", זו זעקתה של הנשמה אל הקב"ה כי היא אסורה בתוך הגוף, ובקשתה לרוץ אל ה' יתברך.
אנו חיים בפער הזה בין הגישה הראשונה של בקשת ההרמוניה שבין הגוף לנשמה, לבין החוויה הקיומית שבה אנו מרגישים דווקא את הפער שבין הגוף לנשמה. בחיים שמחוץ לבית המדרש, המציאות ה"ביצתית" הינה חלק אינטגראלי מעולמו של האדם, ועל מנת להתקרב אל ריבונו של עולם על האדם להתנער ממנה. לימים אלו מתאימים דבריו של המלבי"ם. אולם ימי אלול, שבהם המלך בשדה וזמן זה מאיר בתכונה המיוחדת לו, הם הימים שבהם בכוחנו לחולל את המהפך התודעתי בקרבנו ולעבור מפרשנותו של המלבי"ם, לפיו זועקת הנשמה לבוראה על שרע לה על שהיא כלואה בגוף ועל רצונה להשתחרר ממנו, לפרשנותם של המפרשים שהנשמה מודה לבוראה ושמחה על ההרמוניה שבינה לבין הגוף שבקרבו היא שוכנת. לא קל להשתחרר מהיומיום השגרתי, כאשר הביצה הופכת לחלק אינטגראלי מההוויה הקיומית שלנו אנו נקראים להתנער ממנה, לקראת "הביאני המלך חדריו" של יום כיפור. בסוף התהליך אנו באמת רוצים להגיע לפרשנות ההרמונית של "הביאני המלך חדריו". אך המלבי"ם באופן מאוד חודר ואמיתי, אומר: הקשיבו היטב לנשמה, בחודש אלול הרבה יותר קל להקשיב, הרבה יותר קל להזיז את הנפש ולשנות, כי כל זמן מאיר בתכונתו.
לא רק עיצומו של יום הכיפורים מכפר אלא יש ממד כזה בכל החודש! חודש אלול כולו יכול לעשות את המהפך הזה בתודעה ולעזור לנפש לעבור מפרשנותו של המלבי"ם המדבר על הנשמה הזועקת לריבונו של עולם ואומרת היכן תקעת אותי?! גופי לא אתך, אנא הוצא אותי, "משכני אחריך ונרוצה" לפרשנות המדברת על שבח "הביאני המלך חדריו" דהיינו כמה טוב שאני כאן, המלך הכניס אותי לחדריו הפנימיים ביותר ונתן לנשמה להוביל את ההרמוניה הזאת שנקראת גוף האדם. יהי רצון שנזכה כולנו בעזרת ה' לשנה טובה וגמר וחתימה טובה.
הרב רן שם טוב, מחזור כ"ב, ראש הישיבה התיכונית באלוני הבשן