להבדיל בין פורענות לפורענות בפרשת בהעלותך מופיעה פרשייה קטנה ומעניינת, המוקפת בסימנים מיוחדים לפניה ולאחריה; הפסוקים מתארים את הנסיעה מהר סיני, "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'
בפרשת בלק ישנו עניין מיוחד הדורש התבוננות. לעומת שאר הפרשות בהן מרכז הסיפור הוא משה ועמ"י ביחסם כלפי הקב"ה, פתאום כאן המוקד הוא בלק ובלעם ויחסם אל עם ישראל. מה מיוחד בבלק ובלעם, שזכו לפרשה שלמה שמספרת על אודותם?
בדרך כלל, שליחת שליח נאמרת בלשון הליכה – "לך", והנה פרשתנו נפתחת בציווי הקב"ה למשה רבנו בלשון "בֹּא אֶל פַּרְעֹה" (י, א). כיצד, אם כן, יש להבין את משמעות השליחות הבאה לידי ביטוי בלשון "בא"?